בשנים האחרונות, במסגרת שירותי לגיל השלישי, אני מוצאת את עצמי שותפה להתלבטות מתי והאם לעבור להתגורר בדיור מוגן.
לרוב רווחת תפיסה מוטעית שדיור מוגן זה ליום רחוק שבו נהיה ״זקנים״.
ראשית אבהיר:
דיור מוגן הוא לא מוסד סיעודי, הוא לא “סוף הדרך״ ועבור רבים הוא דווקא התחלה חדשה.
דיור מוגן הוא בחירה של אנשים עצמאיים, כשירים, שרוצים לשמור על איכות חיים, על קשרים חברתיים פעילים ולהמנע ממחלת הבדידות.
מוסדות דיור מוגן כפופים לחוק הדיור המוגן שמטרתו להגן על מי שמבקש לרכוש זכויות מגורים.
בין היתר החוק מבהיר תנאי חשוב :
דיור מוגן נועד לאנשים עצמאיים מבחינה תפקודית ובריאותית.
במילים פשוטות:
החוק מאפשר להצטרף לדיור מוגן כל עוד המבקש עצמאי וללא תלות בזולת תפקודית.
המגבלה שקובע החוק מחדדת את הצורך, של מי שמבקש להתגורר בדיור מוגן, לשקול את אפשרות לפני שתנאי החוק יסגרו את הדלת בפניו.
תשאלו ובצדק:
מה קורה אם הצטרפתי לדיור מוגן ובחלוף הזמן הפכתי תלוי בזולת?
בחלק גדול מהבתים ניתן לצרף מטפל/ת ובבתים רבים קיים פתרון גם למצבים רפואיים קשים יותר.
מומלץ לבדוק לפני החתימה על ההסכם שהבית הנבחר יכול לספק מענה ראוי גם בימים מורכבים יותר.
אני מאמינה שהחלטה להצטרף לדיור מוגן זו החלטה אישית אשר אינה בהכרח מתאימה לכל אחד ואחת.
השורות שנכתבו נועדו להעביר מסר אחד ויחיד:
אם דיור מוגן מתאים לכם, אל תחכו לשינוי שיהפוך את זה לבלתי אפשרי.
תכננו את החיים שלכם, אל תמתינו שהאילוצים יכתיבו את הדרך.
דברו על זה שיקלו את השיקולים הרלוונטיים וקבלו החלטה מודעת, בזמן.
מתמחה בזכויות הגיל השלישי, ייפוי כוח מתמשך, צוואות ותביעות סיעוד.
📞 לשאלות והתייעצות 052-5582662
